קנאת אחים כשאחד האחים חולה בסוכרת נעורים 

כשאחי נולד, הייתי בת שלוש. אני לא ממש זוכרת איך הרגשתי כשהביאו את החבילה הזאת הביתה, הייתי צעירה ואולי זה לא היה טראומטי במיוחד. אבל אני כן זוכרת שכאשר חלקנו חדר והוא היה מתעורר בבוקר ומנדנד את מיטתו שפגעה במיטתי והעירה אותי, הייתי חוטפת עליו עצבים ולא ממש שמחתי שהוא בחדר איתי. (היום אני שמחה, במיוחד אם הוא קורא את המאמר הזה...). כשאחי השני נולד, הייתי כבר בת שבע ואני כן זוכרת התרגשות כשהלכנו לראות אותו דרך החלון בבית החולים. אח"כ הוא הגיע הביתה והיה קיץ. אמא שלי השכילה לקחת בייביסיטר פעמיים בשבוע לאיזה שעה כדי לקחת את ה"גדולים" לבריכה בלי החבילה הצורחת. אני כן זוכרת שכאשר ביקשו ממני לשמור על אחי התינוק לא התלהבתי בעוד שעם הנכדה של השכנים הייתי מוכנה לטייל שעות בעגלה. כשנולדו ילדיי, השתדלתי מאוד שלא יהיו להם סיבות לקנא אם כי אני יודעת שיש ביניהם השוואות מדי פעם, בדיקה של כמות הזמן והאהבה שכל אחד מהם מקבל. כשבני השני נולד, נאלצתי להישאר בבית החולים כמעט שבוע, מה שלא שימח את אחיו הבכור (שנתיים ושלושה חודשים) שאחרי כמה ימים אמר לי בתחינה "בואי הביתה, את יכולה להביא אותו איתך אבל בואי הביתה" ושבר את ליבי.

קנאה בין אחים היא דבר טבעי ביותר. ומה קורה כשיש במשפחה ילד הדורש טיפול מיוחד כמו למשל ילד עם סוכרת נעורים? בהרבה מקרים הילד מאושפז בבית חולים לאיזון ולימוד המידע המשמעותי להתמודד עם הסוכרת. רוב הילדים מבינים שבית חולים אינו מקום נחמד ואני מאמינה שרובם לא מקנאים בשהייה בבית החולים אם כי חלק גדול מהם עלול לקנא במתנות ובתשומת הלב שמקבל המאובחן הטרי. כעבור כמה ימים, נכנסים למעין שגרה של טיפול, בדיקת רמת הסוכר בדם, בדיקת כמות האוכל שאוכלים, הזרקת אינסולין וההורים, מלווים את כל התהליך באופן צמוד כמה שבועות ואפילו חודשים עד שהם מאפשרים לילד לעשות זאת בעצמו (כמובן זה תלוי בגיל הילד בזמן האבחון). כל הזמן הזה הילד מקבל תשומת לב מיוחדת סביב הארוחות שלו, הבדיקות, סביר להניח שגם יש התייחסות מיוחדת סביב הליכה לחוגים, לחברים וכו'. כל תשומת הלב הזאת עשויה להיות קשה לאח או לאחות של הסוכרתי. אם אחזור לילדי הפרטיים הרי שבתי הצעירה סבלה לפחות פעמיים מסינדרום "לאחותי יש סוכרת נעורים". פעם אלה היו כאבים ברגל ופעם זאת הייתה תלונה גלויה לגבי כמות הפעמים שאחותה מקבלת היתר להישאר בבית כשהיא לא מרגישה טוב ו"איזה כיף לה שיש לה סכרת". גם האחים הבוגרים שלה לפעמים מגלים מרמור קל כלפי ה"צ'ופרים" שיש לבת המתוקה במשפחה אם כי הם מספיק חכמים לא לקנא בעצם הסיבות לצ'ופרים הללו.

פעמים רבות, לוקח להורים זמן עד שהם מבינים את גודל השינוי שהמשפחה עוברת עם אבחון אחד מילדיהם בסוכרת נעורים. נכון שחייו של הילד המתוק משתנים באופן רדיקלי ובלתי הפיך אבל שינויים חלים גם אצל שאר בני המשפחה וכדאי לנו, ההורים לשים לב לשינויי הללו ולהעלות אותם למודע על מנת שגילויי הקנאה של האחים לא יהפכו למשהו שמאוד קשה להתמודד איתם. כמובן שאם האחים מתלוננים על תלונות גופניות, אסור לפטור אותם כאילו הם אך ורק כתוצאה של מחלת האח. מחלה של אחד האחים, לצערנו, לא מהווה תעודת ביטוח לגבי שאר בני המשפחה ויתכן שבעוד אנחנו עסוקים באבחון והסתגלות למחלה של ילד אחד, השני גם כן "מבשל" מחלה משל עצמו. בכל מקרה, אם הילד מתלונן על מצב גופני זה או אחר, רצוי לקחת אותו לרופא ולו רק כדי שזה ירגיע אותנו והילד יחוש שגם אם אחיו חולה, עדין לוקחים גם אותו ברצינות. מעבר לזה, חשוב מאוד לדבר עם הילדים האחרים על התחושות שלהם לגבי "מזלו הטוב" של האח ש"זכה" בסוכרת נעורים. בכלל לדעתי חשוב מאוד להסביר מהי המחלה, מה המשמעות שלה, ההשלכות שלה. אם האחים בגילאים מתאימים, אפשר לספר להם מה קורה במצבי היפוגליקמיה ואולי אפילו לאפשר להם לעזור במקרים מסויימים. כמובן שיש לדאוג לא להעמיס עליהם יותר מדי אחריות למצבו הבריאותי של האח. רצוי לשוחח עם כל האחים גם על הרגשות והפחדים שלהם עצמם. סביר להניח שיהיו להם חששות לגבי האפשרות לקבל בעצמם סוכרת נעורים או מחלות אחרות. דברו איתם על החששות הללו, שקפו להם את רגשותיהם. נושאים שלא מדברים עליהם נוטים להיתפס על ידי ילדים כחמורים וקשים יותר ממה שהם במציאות. כשמדברים על הדברים, הנושא הוא גלוי והילד יודע שאפשר לדבר עליו, זה מקל את ההתמודדות שלו. בכל מקרה, כדאי שהם יבינו שסכרת נעורים זה לא בדיוק פרס שכדאי לזכות בו אם כי לא רצוי להפחיד אותם יותר מדי... במקרה הצורך, אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד לבד עם גילויי הקנאה בכלל וסביב הסכרת בפרט, בקשו עזרה והתייעצו עם גורם מקצועי.

דבר נוסף, כדאי להיות מודעים לכך שגם אם לנו זה נראה מוזר, זה די טבעי שהאחים יקנאו באח הסכרתי. לסכרת, כמו לכל מחלה ותופעה, יש רווחים משניים שלא פשוט תמיד להפריד ביניהם ובין המחלה עצמה. האגודה לסכרת נעורים עורכת כל מני מפגשים וארועים מיוחדים לילדים סכרתיים, יתכן שהאחים יקנאו על ההשתתפות בארועים אלה. למשל, כאשר נבחרת ישראל בכדורגל מקיימת משחקים, בתחילת המשחק עולים השחקנים עם קבוצת ילדים. אלה ילדים עם סוכרת נעורים. כבר שמעתי אח של ילדה אחת אומר שחבל שאין לו סכרת כי אז הוא היה עולה על המגרש. אז חשוב להיות מודע לזה ואם אפשר, אם הם מקנאים בעליה למגרש הכדורגל, לפחות לקחת אותם למשחק עצמו...

לרוב הסכרתיים יש מעקבים אחת לכמה חודשים במרפאה. ביום זה, הילד בדרך כלל לא הולך לבית הספר ומבלה יום שלם עם אחד מהוריו. נכון שחלק מהבילוי כולל ביקור במרפאה, אבל האחים לא יודעים בדיוק מה קורה שם ועצם הבילוי עם אחד ההורים יום שלם יכול להיתפס כמשהו נחמד. אפשר לדבר על מה קורה ביום הזה ויחד עם זאת להבין ולקבל שקנאה זה משהו אפשרי ולא צריך לפחד מזה. הורים רבים נכנסים ללחץ מכך שאחד הילדים מקנא ומרגישים צורך לפצות. לא תמיד צריך לפצות אבל כן חשוב לשוחח על הקנאה והסיבות לקנאה הזאת. אם יש צורך אפשר לאזן אבל אפשר גם להתמודד עם הקנאה ולקבל אותה. אנחנו למשל, ביום הביקורת בדרך כלל הולכות לארוחת בוקר ביחד או אם הביקורת מוקדם בבוקר, אנחנו הולכות אח"כ לשבת על כוס קפה, לפעמים זה הזמן בו אני יכולה לקנות למתוקה דברים שהיא צריכה ולנצל את הזמן הזה שמתאפשר לנו להיות ביחד, רק שתינו. שאר האחים צריכים להתמודד עם זה. אז אני יכולה לקחת גם כל אחד מהם ליום כיף משל עצמו ויחד עם זאת, אני חושבת שאפשר גם לומר שאמנם זה אולי נראה ככיף הביקורות הללו והפסד הלימודים אבל יש לזה מחיר לא פשוט בחיי היום יום.

אגב, בכל שנה, במועד בו הנערה אובחנה בסכרת נעורים, אנחנו "חוגגים" יום הולדת ואנחנו נוסעים ליום כיף, רק היא ואני, לפעמים עם אבא שלה, כי בסופו של דבר, סכרת זה באמת לא כיף גדול...

מעבר לזה, רצוי לדאוג להשקיע זמן בכל ילד וילד בנפרד. לתת לילדים האחים את הבטחון שאתם שם בשבילם גם אם יש להם אח עם סכרת. שאתם מקשיבים להם, רואים אותם ונוכחים בשבילם גם במקרה הצורך, כשיש להם צורך רציני, אבל גם בשגרה, סתם כשהם מבקשים תשומת לב. שהם ידעו שלא חייב לקרות להם משהו חמור בשביל שהם יוכלו לפנות אליכם. הורות הוגנת לא אומר שחייבים להשקיע בכל הילדים זמן שווה אלא שכל ילד יקבל לפי צרכו. שלכל ילד יהיה המקום שלו, תהיה התייחסות למיוחדות שלו לצרכים וליכולות שלו. הקשיבו לכל אחד מהילדים שלכם, לרגשות שלהם, לצרכים שלהם.

והכי חשוב, תנו להם להיות אחים. לא חייבים להגן על הילד הסכרתי יותר מדי מפני אחאיו. עדין האחים צריכים ליצור לעצמם מערכת יחסים תקינה, עם הבדיחות שלהם והירידות שלהם והזכרונות שלהם. אסור להניח לסכרת לנהל את מערכת היחסים הזאת. הגנתיות יתר או חשיבה שההורים אחראים על התקשרות בגלל שיש קנאה בין האחים תפגום בסופו של דבר בקשר בין האחים שקנאה היא אחד ממרכיביו. תנו להם להתמודד עם היחסים ביניהם בצורה טבעית והתערבו רק כשיש באמת צורך בכך.